יש לי סטייה מאוד מוזרה. אני ממש רוצה לעבוד בערוץ 1. כן אני יודע, זה ארכאי ומשונה, לא מגניב בעליל וכו' אבל מה לעשות, יש לי מין חיבה לשירות הציבורי. ולכן התרגשתי כשקראו לי לראיון עבודה במחלקת הניו מדיה שלהם. התרגשתי מהאפשרות רק להתהלך באותם מסדרונות בהן מני (פאקינג) פאר ויעקוב אחימאיר מתהלכים.
כשהגעתי גיליתי שבחדר ההמתנה דולף גשם מבחוץ, שהשכר היה מביך (פחות
ממינימום לחודש) התנאים היו מבישים ואחד המראיינים דיבר עם עובדת אחרת בלי להסתכל עליי
במהלך רוב הראיון שלי (עד שאמרתי לו ש'זה לא נעים לי'). למעשה הלך בדיוק כמו
שציפיתי שילך. קיוויתי שבדיוק כמו ג'ורג' מסיינפלד לפחות מצאתי מקום עבודה בו
אוכל להתבטל בלי שלאף אחד יהיה איכפת. אל אז גילתי מה הם רצו שאעשה.
כשהגעתי גיליתי שבחדר ההמתנה דולף גשם מבחוץ, שהשכר היה מביך (פחות
ממינימום לחודש) התנאים היו מבישים ואחד המראיינים דיבר עם עובדת אחרת בלי להסתכל עליי
במהלך רוב הראיון שלי (עד שאמרתי לו ש'זה לא נעים לי'). למעשה הלך בדיוק כמו
שציפיתי שילך. קיוויתי שבדיוק כמו ג'ורג' מסיינפלד לפחות מצאתי מקום עבודה בו
אוכל להתבטל בלי שלאף אחד יהיה איכפת. אל אז גילתי מה הם רצו שאעשה.
אני כבר ניהלתי כמה עמודי פייסבוק בחיי, זכור לטובה הקמפיין הכושל להרצת
משה דץ
לראשות הממשלה. נכון, אף אחד מהדפים לא הפך להצלחה מסחררת אבל אני מאמין שלא
צריך לעשות עבודה טובה בשביל לזהות עבודה גרועה. וזה מה שנתן לי את הזכות להצטער שבערוץ הראשון חשבו לנצל את כל הפוטנציאל ושקי הכסף שיש להם (ויש להם) בשביל דף פייסבוק אליו הם פשוט יעבירו תכנים
וכתבות מהחדשות. וזהו. אמרתי להם שלדעתי זה שגוי, הצעתי להם כמה רעיונות,
הם אמרו שזה 'מעניין' ושהם יחזרו אליי בקשר לזה ומאז לא שמעתי מהם.
התפיסה הזאת באמת שגויה. החשיבה שפייסבוק הוא סך הכל עוד דרך להפיץ את
אותם התכנים זה אמנם הדבר הכי קל אבל גם הדבר הכי חסר מעוף. תראו למשל את
הטלוויזיה החינוכית של ארצות הברית, PBS, שעלה לכותרות בשנה האחרונה בעיקר בגלל שהמועמד
לנשיאות מיט רומני רצה לסגור אותה. זוכרים את קמפיין הפיטורים ביג בירד? אז זה.
עמוד היוטיוב הנהדר שלהם מלא בשלל תוכניות מצוינות שגורמות לי לבזבז
דקות יקרות מחיי. למשל The Idea Channel , ובו
מוצאים תמיד את הקשר בין תאוריות מורכבות לאלמנטים מתרבות הפופ. כך למשל הם סיפרו על
הקשר בין סנטה
קלאוס להיאבקות, על הקשר
בין פלאפונים לבין הדרך בה אנחנו תופסים את המציאות והקשר
בין התוכנית פיוטצ'רמה לבין טראנסהיומניזם.
זה מעניין, כדאי לצפות
ערוץ הרעיונות של PBS מצליח בשתי רמות – ראשית בתוכן. הסרטונים
שלהם מעניינים. אבל ברמה השנייה הם גם נכונים – הם קלילים, קליפיים, מצחיקים ויש
בהם רפרנסים לדברים מגניבים. הם מצליחים לייצר תוכן איכותי באינטרנט. ויש עוד עשרות ערוצים כאלה שמצליחים לייצר תוכן מעניין וטוב באינטרנט.
צריך רק לרצות.
התפיסה של ערוץ 1 טראגית במיוחד כשמבינים את כמות המשאבים האדירה שיש
לערוץ הזה, גם כלכלית וגם היסטורית. הזדמן לי לצפות ביוטיוב בראיון של ישעיהו
ליבוביץ' בפופוליטיקה. הסרטון הזה משעשע בדיוק כמו שהיית מצפה מסרטון בו רואים איש
זקן ונרגן רוטן על אנשים צעירים ממנו שהם לא מבינים כלום. הוא קורא לח"כים ממרצ סמרטוטים,
הוא מכנה את אריק שרון וחברים בליכוד פשיסטים, זה באמת נהדר. שלא לדבר על כמה זה
מדהים שלפני עשרים שנה יכלת לומר משפטים שיצדיקו החזרת שטחים ולקבל מחיאות כפיים.
ושבתוכניות על פוליטיקה היה קהל.
אבל מעבר לקוריוז מדובר גם במסמך היסטורי מרתק, חשוב מעניין שהועלה במקרה על ידי
היוזר "לייב וביץ'" וככל הנראה נעשה בפיראטיות. זה מאוד מצער. במחסנים המאובקים של רשות
השידור מאופסן כ-ל התוכן הטלוויזיוני של 40 השנים הראשונות בישראל. לא חלק, לא
הרוב, הכל. ומרתיח במיוחד שכל זה לא שלהם, זה שלנו. אנחנו משלמים להם את המשכורת, זה
ציבורי. זה טראגי שלערוץ 1 יש קשב, זמן, ו63 מיליון שקל פנויים בשביל לשם לעורכי דין שירדפו אחרי חובות של אזרחים אבל אין להם את הפנאי לחשוב
על הדרך הטובה ביותר להנגיש את עצמם ובמקום הם פשוט מצאו מישהו ש'יעלה כתבות של החדשות'
בשביל 25 שקל בשעה.
אנחנו, ההמונים צריכים להתעורר להתלכד ולדרוש (!) שידור ציבורי טוב גם באינטרנט!
אנחנו, ההמונים צריכים להתעורר להתלכד ולדרוש (!) שידור ציבורי טוב גם באינטרנט!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה